דיני עבודה

דיני עבודה הינם מערך חוקים שנחקקו לשם הסדרת יחסי העבודה בין עובד למעביד, כמו כן הסדרת היחסים בין כלל העובדים והמעבידים ובין המדינה.

חוקי דיני עבודה עיקריים: חוק פיצוי פיטורין, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית, חוק העסקת בני נוער, חוק עבודת נשים, חוק הסכמים קיבוציים, שכר מינימום ועוד רבים אחרים. רשימת החוקים מורכבת מ-21 חוקים שונים במסגרת דיני עבודה.

סמכות הדיון בענייני עבודה, אצורה כולה בבתי הדין לעבודה, המצויים במחוזות השונים ברחבי המדינה (ע"פ חוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט-1969).

טרם המהפכה התעשייתית ובתקופת העבדות במאה ה-19, התנהל שוק העבודה כשוק עבדים. המעסיקים התעמרו בעובדים וניצלו אותם באופן מרבי תמורת מינימום תגמול כספי.

העובדים אז היו כחפצים, מצרך ולא כבני אדם עם ערכים, רגשות, זכויות ורצונות. העבודה הייתה בתנאים איומים ומסוכנת לבריאות העובד. בעיקר לעובדי מפעלי התעשיות והמכרות.

עובד שנפצע במהלך עבודתו פוטר לאלתר ללא זכויות וללא פיצויים. דינו היה כדין כלי עבודה שיצא מכלל שימוש. ילדיו הועסקו במקומו בכדי לסייע לכלכלת המשפחה והם נוצלו לא פחות מהוריהם.

צמיחתו של הייצור התעשייתי הותיר את בעלי המלאכה ללא פרנסה. עובדים חדשים במציאות המשתנה נאלצו לרכוש השכלה רחבה יותר ומיומנות מקצועית. מי שהצליח לעמוד בקצב, עבר לערים הגדולות והתקדם ברמת חייו, אולם גם שם התקדמותו הייתה מעוטה ומוגבלת.

כל חוזה העסקה תמיד נוסח לטובת המעביד ולרעת העובד. בעלי המלאכה צללו לחיי עוני ומחסור. המעמד הבורגני התייצב והמערכת החוקית והפוליטית לא הגנה על מעמד הפועלים החלש.

מאמרים בנושאי דיני עבודה: